יום ראשון, 13 בדצמבר 2015

צעד קטן, צעד גדול - פרשת ויגש

"ויגש אליו יהודה".
מה קורה ליהודה ברגע הזה שבו הוא ניגש, הרגע שבו הוא צועד את צעד חייו? האחים כולם מבינים שהשליט החליט להתעמר בהם, שלא משנה מה הם יעשו הוא ימשיך להאשים אותם על לא עוול בכפם. הם נרדפים על ידי שליט אדיר, המשנה למלך מצרים. האחים עומדים מולו, מפנימים את מצבם הטרגי ושותקים.
ואז יהודה ניגש.
אלו כוחות נפש נדרשו לו ליהודה כדי לעמוד מול השליט ולשאת את דבריו. כמה תעוזה נדרשה לו כדי לשאת נאום שבין שורותיו מסתתרת תוכחה חריפה כלפי המנהיג. האם ברכיו של יהודה פקו? האם נשמע רעד בקולו?


הפתיחתא הבאה מתבוננת בתמונה הזו - יהודה ניגש אל יוסף:


"כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" (תהלים מח, ה).
כי הנה המלכים נועדו - זה יהודה ויוסף.
עברו יחדו - זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה,
המה ראו כן תמהו - ויתמהו האנשים איש אל רעהו.
נבהלו נחפזו - ולא יכלו אחיו לענות אותו.
רעדה אחזתם - אילו השבטים.
אמרו מלכים מדיינים אילו עם אילו אנו מה אכפת לנו?
יאי (=נאה) למלך מדיין עם מלך.
ויגש אליו יהודה.
(בראשית רבה צג, ב)


המדרש הזה מזמין את הקורא לכמה רגעים של התבוננות שבסופם התמונה שמציג הפסוק - "ויגש אליו יהודה" תשתנה מקצה לקצה. הרגע שבו יהודה צועד יהפוך לרגע מכונן בהיסטוריה של עם ישראל.
המדרש נוטל פסוקים ממזמור תהילים מח ואומר לקורא - אתה אמנם חושב שהפרק הזה עוסק במשהו אחר לגמרי, אבל אם תעמיק תגלה שהוא מדבר ממש על הפסוקים שלנו. אם תצעד יד ביד עמי, הפסוקים העתיקים הללו יקבלו חיים חדשים.


הבה ניענה להזמנה של המדרש ונקרא את מזמור מח בתהלים. לאחר מכן נשוב לקרוא את המזמור בעזרתו האדיבה של בעל המדרש.
א שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח. ב גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. ג יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. ד אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב. ה כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו. ו הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ. ז רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה. ח בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. ט כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה. ידִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ. יא כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ. יב יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ. יג סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. יד שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן. טו כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת.
המזמור מתאר את ירושלים בשיא תפארתה. הר ציון ובראשו ארמונות ירושלים הנראים למרחוק, מגדלי העיר, החומה הבצורה שסביבם. את ההתפעלות מעוצמתה של ירושלים מספק המזמור דרך עיניהם של המלכים ש'נועדו עברו יחדיו' המלכים הללו נאספו סביבות ירושלים והמראה שנגלה להם היה מפעים, מרעיד, מחריד. המזמור מסיים בהזמנה 'סובו ציון והקיפוה' הסתובבו מסביב לציון ותגלו את גודלה ותפארתה.


המדרש מזהה את התמונה הזו ואומר זה בדיוק זה. המזמור הזה בעצם מתאר את הרגע שבו יהודה ניגש אל יוסף.


המלכים אומר המדרש הם לא מלכי הגויים, הם יהודה ויוסף, וכשכתוב 'עברו', לא מדובר על כך שהם עברו באזור, אלא שהם נתמלאו 'עברה' זה על זה - הם מצויים בעימות. הרעד והאימה המתוארים בהמשך המזמור הם לא רעד של המלכים, אלא השבטים הצופים במפגש המפעים שבין שני המלכים הללו - יהודה ויוסף.


ועכשיו, קוראים יקרים אני צריך להחזיק אתכם חזק, אל תלכו. אתם בטח אומרים - להמציא המצאות כל אחד יכול, אבל בינינו המזמור בתהילים ממש לא מדבר על הפסוקים שלנו.


מדוע המדרש קורא כך את המזמור?


נחזור לקריאה הראשונה שלנו - ירושלים עומדת במרכז, כולם מסביבה, היא זוהרת בעוצמתה מבודדת מכל המתבוננים בה. השגב שלה, המגדלים, היופי מפעימים ומטילים אימה על כל המתבוננים. סובו ציון והקיפוה קורא המדרש, ומזמין גם את הקורא לסובב אותה במבטו,  להביט במחזה - ירושלים במרכז והכל מביטים בה.


את הרגע הזה, את החוויה הזו נוטל המדרש מהמזמור בתהלים ומניח אותה כאן אצלנו. נשים לב - לא הטקסט עצמו הוא שחשוב למדרש, אלא התמונה, החוויה, השגב.


עכשיו אומר המדרש תקראו מחדש את הפסוקים. יהודה ויוסף במרכז וכל האחים מביטים בהם באימה.
יהודה שמבני בניו יקום דוד המלך, מקים ברגע זה את השושלת. יהודה לא סתם מדבר עם יוסף. הוא ניגש. הוא יוצא מתוך קבוצת האחים, נפרד מהם, וניצב מול השליט, הוא עולה על בימת המלכים. שני מלכים נמצאים על הבמה, מסביב כל האחים מביטים, משתאים לנוכח עוצמתו של האח שמעיז פנים ועמד מול יוסף. בצעד הזה של יהודה קמה מלכות יהודה, בעמידתו היציבה מול יוסף בונה יהודה כעת את מגדלי ירושלים המתוארים במזמור.


המדרש הזה, שבמבט ראשון נראה רחוק מפשוטו של מקרא, מחייב אותנו להרים רגע מבט מהפסוק הבודד ולשאול - מה פשרה של הסצנה הזו, מדוע כך מתואר כאן יהודה? מה טיבו של הרגע הדרמטי הזה המתואר במילים "ויגש אליו יהודה"?  המדרש מגביה את המבט ומתבונן על המשך ההסטוריה כפי שהיא מתוארת בתנך ומבין - זה הרגע שבו קמה מלכות יהודה.

וכך כמה רגעים לפני שמתחיל השעבוד הארוך במצרים, כמה רגעים לפני שנבואת הגלות בברית בין הבתרים מתחילה להתממש, כבר מתחילה להתגשם נבואת הגאולה - בשערי גלות מצרים קמה מלכות יהודה.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

הטעות של יוסף - פרשת מקץ

שנתיים תמימות המתין יוסף ששר המשקים יפעיל פרוטקציה אצל פרעה. ושר המשקים עסוק, הוא שכח.
מה תפקיד השכחה המודגשת הזו בסיפור?
חלק מהפרשנים והדרשנים הציעו שהשנתיים הנוספות הן עונש ליוסף על דא או הא. אחרים הציעו שבשנתיים הללו עבר יוסף תהליך שינוי, תהליך התבגרות.
המדרש הבא (בראשית רבה פט) מציע פירוש שבעיניי מפענח לעומק את מוטיב החלומות לאורך סיפורי יוסף.
"ולמה ניתוסף לו ב' שנים?
כדי שיחלום פרעה
ויתגדל ע"י חלום, שנאמר: ויהי מקץ שנתים ימים [ופרעה חולם]"
הסיבה שיוסף לא יוצא מבית האסורים על ידי פרוטקציה היא מפני שיוסף צריך לצאת דווקא על ידי חלום. הקריאה הזו בהחלט מתיישבת היטב עם הפסוקים. אך מדוע צריך יוסף לצאת דווקא על ידי חלום?
נראה לי שכאן אנחנו שבים לתמה החוזרת בספר בראשית  הפער בין ידיעת האל לידיעת האדם.
יוסף עושה את דרכו אל הצמרת באמצעות החלומות. בפעם הראשונה הוא חולם חלום גדולה, אך עדיין אינו פותר אותו  אֶחיו ואביו פותרים אותו. בפעם השנייה, בבית הסוהר, הוא הופך להיות פותר חלומות. אך לא סתם פותר חלומות – פותר חלומות שהמציאות מוכיחה שהוא גם צודק. בהמשך, אצל פרעה, יוסף כבר מלא וגדוש בביטחון עצמי  הוא פותר את החלום ואף מגיש תכנית שלמה להתמודדות עם המצב.
פרשנות החלומות על כל העצמה שטמונה במעשה הזה הופכים את יוסף לאדם שיש לו תחושה של שליטה במציאות. על פיו יישק דבר.
על כן כשאחיו באים אליו בהמשך נאמר:
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם (מב, ח).
יוסף נזכר בחלומות ועכשיו הוא מעוניין להגשים אותם באופן מלא ועל כן הוא פותח בסדרת טרטורים לאחיו.
אך זהו צחוקו של הגורל, צחוקו של אלוהים. יוסף הבטוח כל כך ביכולתו לנווט את המציאות, מוריד את אביו ואת כל אחיו למצרים  "כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (מה, ה). לא יוסף, לא למחיה.
יוסף שחושב שנשלח כדי להציל את אחיו לא יודע שהוא כלי משחק בידי אלוהים שהבטיח לפני דורות לאברהם  "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, ג).
יוסף שחושב שבכוחו לשחק במציאות יגלה שהמציאות היא זו ששיחקה בו, ובמו ידיו הוא מגשים את נבואת הפורענות שתביא גלות ושעבוד על צאצאיו.
פורסם ב 929

לאלוהים פתרונים, אחרים - פרשת וישב

בפרקי יוסף כולם חולמים ומאחורי כל חלום מסתתר פתרון. פותר החלומות מפענח את החלום כמשל. כל פרט בחלום מקבל את משמעותו לאור המקבילה שלו בעולם הסמלים של המפרש.
שר המשקים חולם על גפן, הוא מגיש משקה לפרעה. איך פותרים? בקלי קלות הגפן והמשקה הם מלאכתו של שר המשקים. הוא ישוב למלאכתו.
יוסף מפרש את החלום מתוך ההקשר התרבותי שבו הוא נחלם  שלטון פרעה במצרים.
אך קורא ספר בראשית מכיר הֶקשר רחב יותר. סיפור יוסף ופרעה הוא חלק מהקשר רחב פי כמה. סיפור המסגרת שמניע את העלילה כולה נמצא הרחק בפרק טו, בברית בין הבתרים.
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (בראשית טו, יג-יד).
מאחורי גבן של הדמויות מתנהלת עלילה רחבה פי כמה שהדמויות אינן מודעות לה. מאחורי העלייה של יוסף למלכות מסתתרת הירידה של בניו לעבדות ושעבוד. ובעתיד  גאולה. 
העלילה הזו מזמינה פירוש אחר לחלומו של שר המשקים. כך קורא זאת המדרש בבראשית רבה פח:
"ויספר שר המשקים והנה גפן לפני. אלו ישראל  "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ, ט),
ובגפן שלשה שריגים  משה אהרון ומרים,
והיא כפרחת  הפריחה גאולתן שלישראל (=של ישראל),
עלתה מצה  הניצה גאולתן שלישראל….
שר המשקים לפי המדרש חולם את סיפור היציאה מהבור. אך לא הבור הקטן, בית הסוהר, אלא הבור הגדול  מצרים שתהפוך לבית הסוהר של עם ישראל.
כמו כל פרקי יוסף הסיפור מדבר בשני קולות. הדמויות שומעות את צרותיהם וחולמות את חלומותיהם, והפסוקים והקוראים אותם יודעים שדרך החלומות הקטנים חולם אלוהים חלומות גדולים ומגשים אותם בזה אחר זה.
פורסם ב 929

צחוקו של אלוהים - פרשת וישב

"אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט" כך זה ביידיש. בלשוננו נאמר - האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק.
הפער בין תוכניות האדם לתוכניות אלוהים הולך וגדל לאורך ספר בראשית. אפשר לדמות את דמויות ספר בראשית לשחקנים על לוח השחמט. החייל הלבן צועד שני צעדים קדימה. הוא שש אלי קרב, רוצה להסתער על המלך. הוא לא יודע שהאוחז בו מוביל אותו ברגע זה אל קיצו. תיכף הסוס השחור יסלק אותו מהלוח בבושת פנים.
סיפורי יוסף הם המקום שבו הפער בין שתי נקודות המבט זועק. האחים מתכננים תוכניות, זורקים את יוסף עמוק לבור. להם תוכנית אחת לאלוהים תוכנית אחרת.
את הפער הזה בין שתי נקודות המבט מזהה המדרש גם בפרקנו. פתאום באמצע הדרמה הגדולה של סיפורי יוסף מופיע סיפור יהודה ותמר. על מה ולמה?
"שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף
ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתוויהודה עוסק לקחת אשהוהקב"ה בורא אורו של מלך המשיח".
(בראשית רבה פח)
המדרש מזמין אותנו להתבונן בסיפור מתוך הכרה של שתי נקודות המבט. אנו הקוראים יודעים את מה שתמר ויהודה עדיין לא יודעים. אנו יודעים שבפרק הזה קמה מלכות דוד.
הדרשן עוסק בשאלה מדוע נמצא כאן הסיפור על יהודה. ותשובתו - הפרק הזה נמצא כאן כי זו נקודת התצפית הטובה ביותר. מנקודה זו ניתן לראות הכי טוב את הפער שנפער בין תוכניות האדם לתוכניות אלוהים - כולם עסוקים בשלהם, הם לא יודעים שהם ברגע זה בוראים אורו של משיח.
בחלל הזה שנפער בין ידיעת האדם לבין גלגולה של ההיסטוריה נשמע צחוקו המהדהד של אלוהים.

פורסם ב 929