יום ראשון, 24 בינואר 2016

יתרו רבנו





"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" ( יח, א).
יתרו שומע על הנסים והנפלאות שנעשו לישראל ומגיע נרגש כולו לראות את משה וישראל במדבר. המדרש מתעקש להבין – מה בדיוק שמע יתרו, מה היה הרגע שגרם לו לקום וללכת:


"וישמע. מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם...
רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו…"

ר' יהושע מוצא את הפתרון בפרשה הקודמת. מיד לאחר תיאור מלחמת עמלק כתוב "וישמע יתרו". מכאן שהוא שמע על מלחמת עמלק. ר' אליעזר אומר שיתרו שמע על קריעת ים סוף שהרי היה לה הד עולמי גדול. עמדתו של ר' אלעזר המודעי מפתיעה – "מתן תורה שמע ובא". כיצד היה יכול יתרו לשמוע על מתן תורה שמתרחש רק בפרק הבא?
ר' אלעזר המודעי חושף כאן את דעתו, ולפיה בעצם יש להפוך את סדר הפרקים. יתרו בא רק לאחר מתן תורה.
אם נקרא את הפרק נבין היטב את עמדתו של ר' אלעזר. יתרו ממליץ למשה "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת" (יח, כ). מנַין לישראל חוקים ותורות לפני מתן תורה?
דווקא העמדה ההפוכה דורשת כעת הסבר.
פרק יח נראה כמעין מתן תורה. אך מתן תורה הנובע מסיבות פרקטיות. אי אפשר שמשה יהיה היחיד שיֵדע את התורה. כדי לנהל את החברה באופן תקין, יש לייצר מערכת משפט מסודרת. זו הסיבה הקבועה ליצירת מערכת משפט בכל עם. פרק יח מבטא את הפן החברתי שבקיום מצוות התורה. פרק כ, מעמד הר סיני, מבטא פן אחר בקיום המערכת המשפטית שתכליתו עבודת אלוהים, מפגש של האדם עם האל.
פעמיים ניתנה לנו התורה – פעם אחת בתיווכו של נכרי, יתרו, המבין את הצורך האנושי בחוקים ופעם שנייה מפיו של האל, כביטוי לברית בין אלוהים לעמו.


פורסם ב929

מכת דם - לעם ישראל. פרשת בשלח



מיד לאחר השיא הגדול של קריעת ים סוף ושירת הים אנחנו חוזרים אל המציאות.

"וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים" (שמות טו, כב)

המדרש בתלמוד הבבלי (בבא קמא פב) רואה בפסוקים אלו את הבסיס למנהג לקרוא את פרשת השבוע (או חלק ממנה) שלוש פעמים בכל שבוע.

"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים –
דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה,
שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, (ישעיהו נה)
כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו,
עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה!"

לפי המדרש – מה שלא מצאו בני ישראל זו תורה – שהרי תורה נמשלה למים. הבסיס לדרשה די ברור:
עם ישראל הולך שלושה ימים במדבר ולא מוצא מים. לאחר שלושה ימים העם מגיע למקווה מים, אך אבוי, המים מרים. משה ממתיק את המים על ידי נס ונותן לעם ישראל "חוק ומשפט". הרי לנו אין מים אלא תורה.

אך מילה 'חשודה' בדרשה יכולה ללמד שהמדרש מתכוון ליותר מכך. "כיוון שהלכו שלושת ימים בלא תורה נלאו"
המילה הזו – "נלאו", שבהטיה זו מופיעה רק פעמיים בכל המקרא מזכירה לנו את מכת דם:

"וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר".

והנה מילה אחת הופכת למפתח לצופן של הדרשה כולה:

משה ביקש מפרעה "נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ", פרעה מסרב ועונשו – מכת דם.

כעת ישראל יוצאים ממצרים הולכים "שלשת ימים". נו, מה עם הזבח? לא זובחים? גם לכם מגיעה מכת דם – המים מרים.
עם ישראל יוצא ממצרים עם מחויבות – מדי שלושה ימים עליו לשוב ולפנות לבוראו."עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה!"