יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

ישיבה בסוכה - עבר, הווה, עתיד.



בחג הסוכות, תקופת האסיף, האדם נדרש לצאת מביתו-מבצרו אל הסוכה הארעית, הרופפת.
המעבר אל הסוכה, אינו דורש רק החלפת מקום פיזי, אלא קורא להיענות לחוויה מסוימת. היסוד החווייתי בחג הסוכות מודגש בפסוקים עצמם - "למען ידעו בני ישראל כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" - אין מדובר בידיעה מנותקת, מתוך קריאה בספרים, אלא ידיעה שנבנית מתוך חוויה. הישיבה בסוכה באה לעורר ולשחזר את הישיבה של בני ישראל בסוכות במדבר.
ניתן למצוא בתוכן ובמבנה של סוגיית הפתיחה של מסכת סוכה התייחסות רעיונית למשמעות של חג הסוכות ולחוויה שהאדם נקרא להצטרף אליה בחג הסוכות.
המשנה הראשונה פותחת בגובהה של הסוכה: 'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה'.
בגמרא עולות שלוש דעות לגבי פשרה של הגבלה זו.
'אמר רבה: דאמר קרא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" - עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא'.
על פי רבה הדרישה לידיעה אינה מתמצית בידיעה כללית שנרכשת על ידי עצם המעבר מהבית לסוכה. ישנה דרישה שהישיבה עצמה תהפוך לחוויה רצופה, בכל עת שאדם יושב בסוכה אמור הוא לחוש שהנה הוא יושב בסוכה כפי שישבו אבותינו בסוכות במדבר.
מה מייחד את ישיבת אבותינו בסוכות? נראה שהדברים מפורשים בכתוב -"בסוכות הושבתי" - בני ישראל מהלכים במדבר, בארץ השומקום, ללא ארץ וללא בית, הביטחון נקנה להם לא בעזרת חומות בטון ומבצרים כי אם בסוכתו של הקב"ה. התחושה התמידית שמלווה את בני ישראל במדבר היא הישיבה בצל השכינה - ההשגחה התמידית, העין הפקוחה.
מבחינה זו הישיבה בסוכה היא פנייה אל העבר, יציאה מהארץ, מהבית, אל המדבר. נטיעת התחושה כי בשלב ההתהוות, בטרם התהוות הממלכה, נתון היית לחסדו של הקב"ה ולהשגחתו.
הגמרא בהמשך מחדדת את עמדתו של רבה ע"י הנגדה לדעות האחרות: - "כולהו כרבה לא אמרי - ההוא ידיעה לדורות" ומפרש רש"י: 'לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר אלא בידיעת דורות הבאין, היקף ענני כבוד הנעשה לאבות'. בדברים אלו הגמרא מאירה את עמדתו של רבה. רבה אכן בא להדגיש את הפן של חיבור עם ישראל אל ההשגחה בזמן עבר.
'ורבי זירא אמר מהכא: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיהו ד'). עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות'.
הפסוק שמביא ר' זירא לקוח מנבואת ישעיהו על אחרית הימים. הנבואה מתארת את השגחת ה' על הבאים לירושלים ובין השאר - תהיה לבאים לירושלים סוכה שתגן עליהם.
אם כן גם לפי ר' זירא, היושב בסוכה אמור לחוות את השגחת ה'. אך כאן הזמן אליו מתחבר האדם הוא זמן עתיד - באחרית הימים.
שוב, הגמרא בדבריה מחדדת את עמדתו של ר' זירא: 'כולהו כר' זירא לא אמרי - ההוא לימות המשיח'.
הדעה השלישית, דעתו של רבא, אכן לא מתמקדת בעבר ולא בעתיד כי אם ביום יום:
'ורבא אמר מהכא: "בסוכות תשבו שבעת ימים" - אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע.
מה משמעותה של היציאה לדירת עראי? ניתן לבחון זאת לאור הפסוקים בדברים (ח', יב-יד) "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך" - בית מעניק לאדם תחושת ביטחון, אדם היושב בביתו אינו חש בתלות, בצורך להגנה. רק במרחב הפרוץ אדם מודע לאפסותו. היציאה לדירת עראי מעבירה את האדם לחוויית הארעיות, הרפיפות.
לאורך הסוגיה מוצגות הדעות כדעות חולקות. אך רמזנו בדברים לעיל לכך שיש בבידוד כל דעה לעצמה משום הפניית מבט אל ההשלמה הנוצרת מחיבור שלושת הדעות.
רבה: 'ההוא ידיעה לדורות' - עבר
ר' זירא: ' לימות המשיח'- עתיד
רבא - הווה.
הסתכלות על הסוגיה כמכלול מציגה בפנינו חווייה אחת שעוברת כחוט השני משחר ההתהוות של עם ישראל ועד אחרית הימים - חוויית ההשגחה והנוכחות העוטפת של הקב"ה בכל ממדי המפגש של עם ישראל עם הקב"ה.
המדרש בבראשית רבה אכן מציג את שלוש הדעות כמשלימות.

"יקח נא מעט מים". ר"א בשם ר' סימאי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה אמרת: "יקח נא מעט מים" חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא ... אתה אמרת: "והשענו תחת העץ" חייך שאני פורע לבניך (במדבר וביישוב ולעתיד לבא) וכו' (תהלים קה)
"פרש ענן למסך" הרי במדבר
בארץ מנין (ויקרא כג) - "בסוכות תשבו שבעת ימים"
לעתיד לבא מנין שנאמר (ישעיה ד) "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב"...
(בראשית רבה פרשה מח')

המדרש דורש את הפסוקים העוסקים במלאכים שהגיעו אל אברהם לבשר לו, בין השאר, על הולדת יצחק שממנו ייוולד יעקב - ישראל. ניתן לראות בפסוקים אלו מעין אירוע יסוד בהתהוות עם ישראל ולאור זאת ניתן להבין מדוע המדרש דורש כל פעולה שאברהם עושה ורואה בה נטיעה שענפיה ישפיעו על בניו לעתיד לבא.
אברהם מזמין את המלאכים להישען תחת העץ שלו כאורחים בביתו, וכך גם הקב"ה מזמין את בניו לחסות בצלו. בדומה למבנה הסוגיה הפותחת את מסכת סוכה, גם המדרש עומד על השגחת ה' בשלושת ממדי הזמן: עבר - מדבר, הווה - יישוב, עתיד לבא.
מסכת סוכה בבואה לעסוק בחיובים המעצבים את חג הסוכות, עוסקת בתחילתה בחוויה היסודית שישיבת הסוכה אמורה להעניק לאדם. הסוגיה מכוונת את האדם לחוש שהישיבה בסוכה הארעית היא ישיבה בצל השכינה. אם המרחב המקיף את האדם ביום יום מצליח לנתק את האדם מתחושת התלות, ואם קירות הבית מקשים על רוח אלוקים שמרחפת סביב לחדור לתודעת האדם, מזמינה הסוכה את האדם לישיבה בקירות אווריריים תחת חופה מלאה חריצים שמאפשרת ליושב בה לחוש את רוח אלוהים שמלווה אותו מיום לידתו ועד אחרית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה